החלטה בתיק רע"א 40951-04-13

1.      בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט א' רון) שדחה את טענת המבקשת לפיה יש לסלק את תביעת המשיב על הסף מחמת התיישנות עילתה.

2.      עניינה של התובענה המתבררת לפני בית משפט השלום בטענות של המשיב אודות נזקים שנגרמו לרכבו שנגנב ביום 5.6.06, שהיה מבוטח על ידי המבקשת. המבקשת דחתה את דרישתו לפיצוי בטענה של העדר כיסוי ביטוחי. לאחר הגשת התביעה טענה המבקשת להתיישנות עילתה.

קודם להגשת התובענה מושא הבקשה הוגשה לבית משפט השלום בתל-אביב תובענה קודמת כנגד המבקשת, על ידי בנק המזרחי לו היה הרכב משועבד. תובענה זו הוגשה ביום 30.6.08. דיון בתובענה התקיים ביום 4.7.10, ובמסגרתו הוסכם כי התביעה תימחק מאחר והמשיב (שנתבע אף הוא במסגרת אותה תובענה) הסדיר את חובו לבנק, וכי למשיב תעמוד הזכות להגיש תביעה כנגד המבקשת. יובהר כי ב"כ המבקשת לא טען באותו דיון להתיישנות עילת תביעתו של המשיב. המשיב השתהה מעט והגיש את התובענה מושא בקשה זו לבית משפט השלום ביום 14.6.12, כשש שנים לאחר הארוע וכשלוש שנים לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981. לפיכך טענה המבקשת להתיישנות עילת התביעה.

3.      כאמור, בית המשפט קמא דחה טענה זו של המבקשת. הוא הבהיר כי אומנם גם ב"ניכוי" תקופת ההתדיינות בבית משפט השלום בתל-אביב חלפו למעלה מארבע שנים מאז מועד הארוע ועד להגשת התובענה, אולם יתכן שניתן לפרש את הצהרת ב"כ המבקשת בדיון שהתקיים בבית המשפט בתל-אביב ביום 4.7.10 ככזו המעניקה למשיב ארכה נוספת להגשת התובענה. על רקע חוסר בהירות זו סבר בית המשפט קמא שאין מקום לדחיית התביעה על הסף, כשהוא מבהיר שעניין זה ישקל לגוף העניין בהמשך ההליכים.

4.      לאחר עיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובה. כידוע, "זמנו של הערעור הוא לאחר תום ההליך בערכאה הראשונה" (רע"א 4157/01 תדיראן בע"מ נ' יורשי אבשלום מיכאלי, מיום 11.12.2001). לעניין זה, בהקשר של העלאת טענות התיישנות, התייחסתי בהרחבה בהחלטתי ברע"א (י-ם) 4903-03-12 מדינת ישראל נ' אקשלמה, מיום 13.3.12, וניתן לראות את ההנמקות שניתנו באותו עניין כחלק מהחלטה זו. לפיכך נקבע כי על דרך הכלל אין מקום לדון בטענות מעין אלה במסגרת הליך בקשת רשות ערעור, ויש להמתין לדיון בהן עד לתום ההתדיינות בערכאה הראשונה. לאחר מתן ההחלטה בעניין אקשלמה הבהיר בית המשפט העליון במפורש כי גם עניינן של השגות על דחיית טענה לסילוק על הסף מחמת התיישנות - להתברר בתוך ההליך, למעט במקרים חריגים (רע"א 1582/12 כרמל אולפנים בע"מ נ' תעשיות אלקטרוכימיות (1952) בע"מ, מיום 15.3.12; לרציונאלים העומדים בבסיס קביעות מעין אלה ראו גם רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ, מיום 20.5.12). המקרה דנא אינו נופל בגדר החריגים שנמנו בהחלטות אלה, ולפיכך אין מקום לדון בטענות המבקשת במסגרת בקשת רשות ערעור, ואלה יישמרו לתום ההליך.

5.      מעבר לנדרש אעיר כי בנסיבות העניין יהא לכאורה מקום לבחון מה היה טיבה המדוייק של הסכמת ב"כ המבקשת בדיון שהתקיים בבית משפט השלום בתל-אביב, והאם ניתן לראותה ככזו הנופלת בגדר דל"ת אמותיה של הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 וכהודעה בזכות המושגית-הראשונית של המשיב (ראו ע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ, מיום 19.4.12); מה משמעות יש לתת לכך שלא נטענה באותה הזדמנות טענת התיישנות כנגד תביעה עתידית של המשיב, אף שהתובענה שהוגשה לבית המשפט בתל-אביב לא הוגשה על ידו (אם כי אף הוא היה צד להליכים); והאם היתה הסכמה דיונית בנוגע להארכת תקופת ההתיישנות. עניין זה עשוי להצריך בירור עובדתי, וממילא נראה שלא היה מקום להכריע בטענות ההתיישנות כבר בשלבי הסף של ההתדיינות.

6.      לפיכך אני מורה על דחיית הבקשה למתן רשות ערעור. משלא התבקשה תגובה, לא אעשה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום,  ד' אב תשע"ג, 11 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: